בן פרידה ויעקב, נולד ביום כ"ג בסיוון תשי"ז (22.6.1957) בחיפה. הוא גדל בשכונת נווה-שאנן בעיר והחל ללמוד בבית-הספר היסודי "יזרעאליה". בכיתה ז' עבר לחטיבת הביניים בבית-הספר התיכון עירוני ג' וסיים את לימודיו בפנימייה שליד בית-הספר להנדסאים- חקלאים "יד נתן". בתקופת לימודיו השתייך לתנועת המחנות העולים ובמסגרת בית-הספר נטל חלק בתחרויות ספורט שונות בעיקר שחייה.

צביקה גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1975 והוצב בחיל-החימוש, בנח"ל ובטכנולוגיה ואחזקה. בחיל עבר קורסים מקצועיים וקנה לו מיומנות בטיפול ותיקון כלי מלחמה שונים, מרובים עד טנקים. בתעודת השחרור שלו מהשירות הסדיר צוינה התנהגותו כטובה מאוד ומפקדיו העריכוהו כחייל מצטיין, בעל רצון חזק וכושר מנהיגות מעולה.

בתחילת אוקטובר 1978 שוחרר צביקה מהשירות הסדיר, וכאביו לפניו נתקבל לעבודה בחברת "סולל בונה" כמכונאי ציוד מכני. לצביקה היו "ידי זהב" בכל הנוגע לציוד מכני כבד. הוא גילה שליטה מלאה במקצוע, כושר אילתור בלתי רגיל, ומסירות יוצאת מן הכלל. בזכות כל אלה רכש את אהבתם והערכתם של הממונים עליו ושל חבריו לעבודה.

ביום ג' בתמוז תשמ"ב (24.6.1982), נפל סמל-ראשון צביקה בקרב בלבנון במבצע שלום הגליל, והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. הניח אשה הרה (בנו גלעד נולד אחרי נופלו), הורים ואחות.

במכתב התנחומים למשפחה כתב מפקדו "צבי בלט במזגו הטוב ובחריצותו הרבה. מתוך שיחות עם חבריו במחלקת התחזוקה עולה שהיה איש חברה, שעשה את מלאכתו נאמנה ובמסירות".